ראשית-דברים. כל פעולותיו של האדם עלי חלדו. טרם שהנן מתגשמות ונעשות לדבר מוחשי וממשי. טרם שהנן יוצאות מכח אל הפועל בשעה שהנן עוד רק בתור הריון ומצוירות רק במחשבת האדם. אז הנן מטילות בלב האדם החפץ להגשימן ולהוציאן לאור מעמסה של דאגה ועצב עמוק. על דכר פעולותיו העתידיות המצטיירות ומתרקמות כעת בשכלו. ראשית הוא דואג למצוא תכנית פעולה כללית. אשר לפיה יפעול את פעולתו. וכאשר מצוירים כבר בשכלו הקוים-הכלליים של תכניתו אז הוא שרוי בדאגה עוד פעם, הוא דואג אם פעולתו תעשה לפי פרטי תכניתו. מתעוררת בקרבו דאגה ספקנית. איך יהיה כאשר יתאחדו כל החלקים הכודדים וכל השרטוטים הפרטיים. לפעולה כלליית אחת. לפעולה מורככה ונאחדה. אם תהיה אז מתאמת לפי טעם האנשים היודעים מעט את טיב האמנות וערכה. ולא ימצאו בה חסרונות עקריים. או גם אך חלקים אשר יש בידן לקלקל את איכות הפעולה ותוכנה הפנימיי וזה יחליט כל בר דעת כי הדאגה "אם תהיה פעולתו מתאמת לפי טעם האנשים" היא האלף והתיו של כל ההתחכמות וההתהדרות המלאכותיות התופסות מקום כל כך רחב ככל מקצעות העבודה כל אחד משתדל שעבודתו תהיה טבוע בחותם ההסכם הצבורי. ושתתפרסם לאמנותית ומשוכללת ואז תהיה עבודתו כחי נושא את עצמו. תתפשט בכל קצוי הארץ כלי יגיעה מרובה. כלי התעמלות יתירה. "מה יאמרו הבריות" זהו הרעיון הראשי. התמצותי ככל פעולות האדם עלי חלדו! אכן. יש הבדל גדול כין סוגי הפעולות. אם הנן חמריות או רוחניות. אם בפעולות החמריות של האדם ההסכם הצבורי הוא דבר הכרחי. ומבלעדי ההסכם הצבורי אין להן זכות הקיום. הנה כפעולות הרוחניות של האדם. שם ההסכם הצבורי הוא יותר עקרי ויותר הכרחי ותופס את המקום היותר עמוק והיותר רחב ביצירת הרוח של האדם. וההבדל שבין שתי סוגי הפעולות מובן מעצמו. כל פעולה חמרית. איננה מתמדת לעולם. הכליון שלה נוצר יחד עם התהותה. כאשר אך יצאה מהרת המחשבה. ונעשתה לדבר מוחשי וגשמי. אז תיכף היא מתחלת להתנוונות אט-אט היא נפסדת. ולכן אם גם שיוצרה מחוללה מפאת אי-כשרונו במקצוע אשר הוא עובד. השאיר כעבודתו איזו שגיאות ומגרעות. גם אז לא ישא על שמו כתם נצח. בשעה שעבודתו עוד מתקיימת ירגישו הרכה בחסרונותיה ומגרעותיה. אבל כאשר עבודתו תהיה נאכלת כשיני-העת. הכליון ישלוט עליה ותחדל להיות מוחשת. אז כל אלה האנשים אשר חטטו ומצאו את חסרונות-עבודתו. גם המה ישכחו אחרי עידן ועידנים. את כהות הכתם של הבקורת החדה. אשר הניחו על פעולתו הבלתי מוצלחה של הפועל. ואם הפועל יתפתח בכשרונו אחרי איזו עת ויחולל אז איזו פעולה משוכללה אשר ההסכם הצבורי יהיה חותמה. אז גם אותם המחפשי מומים מלפנים. אשר התיחסו  בשלילה לעבודתו הקודמת. הנה לפעולתו השניה המוצלחת. לא רק שיתיחסו בחיוב. אך גם בכל אותות ההסכמה וההערצה. יעריצו ויפרסמו את שמו. יהללו את כשרונו המפותח והמקורי במקצוע עבודתו. וכל אותן חסרונות עבודתו העברו. לא יזכרו ולא יפקדו כמו שעבודתו הראשונה ירדה לתהום הנצח תהום הנשיה. כן גם מומי עבודתו ירדו לאותו התהום. אבל עונה הוא לגמרי מצב הדברים אצל פעולותיו הרוחניות של האדם היצירה הרוחנית היא אלרמותית. היא מתמדת לנצח. אף אם יוצרה ככר נקלט בהנשיה העולמית אך פרי רוחו יצירתו עוד חיה. יען שהזיק האלהי אשר היה צפון בנשמת היוצר. שופע עליה סוד קיומה. לכן אם איש הונה דעות חפץ ליצור איזו יצירה רוחניות. להוציא רוחו מתאי ראשו מקנינו הפרטי. לפני העולם הגדול כדי שתחיה לקנין כללי. אז הוא מלא עצב ודאגה פנימיית. הוא דואג בעד עתידותיה של יצירתו. איך יהיה יחס דעת הקהל ליצירתו. האם תצא יצירתו שלימה מהמכונה הלוהטת והמצרפת הנקראת "בקורת"! והדאגות הללו דיות הנה לדכא את רוח היוצר. ולהסעיר את מסכת עצביו. כי לו תצא ח"ו שמכונת הבקורת בחותם שחור. אז אומלל הוא היוצר בשתים. ראשית. כמה מח ולשד עצמות השקיע בעבודתו הכבדה יצירת הרוח. כמה לילות עמל וכמה ימים ארוכים יגעים צלל במים האדירים של יצירת רוח האנוש. עד שיצר גם את יצירתו ואם יחסר ליצירתו ההסכם הצבורי. אז מתעוררת במה היוצר שאלה יאושית למי עמלתי? ובשביל מה עמלתי? איזה תועלת הבאתי ביצירתי?. אבל הדאגה הזאת איננה עוד העקרית. לפני היוצר נצבה דאגה יותר עמוקה ויותר אכזרית. לב היוצר ימלא רטט נפשו בזכרו כי יצירתו הבלתי מוצלחה תגיד עליו פשעו מרחוק רחוק בזמן ורחוק במקום. כאשר אך תעיף על יצירתו העין הבוחנת של האדם אשר יש לו חוש בקורתי ותמצא בה מגרעות עקריות או חלקיית. נגד ההגיון והשכל. תתפרץ מלב המבקר קריאה התולית. למה באת הלם? מדוע לא הכרת את מקומך? שם יוצר לא הולמתך. האם פלא הוא אפוא אם כל היוצרים למיניהם חלים וזעים מאימת הדין הקשה של הבקורת. וכל תשוקתם ואדיר חפצם הוא שדעת הקהל יתיחס אל יצירותיהם ביחוסים חיוביים! אמנם המלות "יצירה רוחנית" הנן מלות כוללות המכניסות תחת מושגן כל עניני חקירת השכל וההגיון. אבל כפרטיות יש הבדל ונגוד גמור בין יצירה ליצירה. ישנה יצירה אשר מתחלה היא נוצרה בשביל החוגים הרחבים של איזה עם ויצירה הזאת היא יותר קלה ונוחה ביחס אל היוצר. יען שבתוך החונים הרחבים ימצא תמיד איזו הערצה והכרת תודה בעד מפעלו. לא כל האנשים חוננו בחוש בקורת אחד. אם בחלק אנשים לא תמצא יצירתו חן מיוחד. הנה כחלק השני ימצא לו הסכם גמור. אבל יש יוצר יצירה אשר מתחילה היא נוצרה רק בשביל חוג צר ומוגבל בשביל האנשים היותר מפותחים. בעלי ההגיון העמוק. יוצר כזה הוי במה מסוכנה דרכו. כל נטיה קלה מן הצד תעורר